תליון מפתח ההתעלות כסף

תליון מפתח ההתעלות
תליון זה והסמלים המופיעים בו נוצרו בהשראת אגדה תלמודית מרתקת. הסמלים בתליון הם מפתחות למימדי הקיום הגבוהים יותר ויכולים לשמש מעין גשר או שער לתפיסת מציאות גבוהה יותר.

לפני שאחלוק את הסיפור , הנה הסבר קצר על הסמלים:
במרכז התליון נמצא שיח הסנה הבוער- סמל להתגלות והבנה פנימית. תוכלו להבחין שבמרכז נמצאת האות "ש"- האות הראשונה במילה בשם "שדי"-ראשי תיבות של שומר דלתות ישראל.
כאן יש משמעות כפולה – גם שימוש באמונה והסגולה העתיקה שבה המשפט משמש להגנה וגם רעיון נוסף הוא הדלתות למימדים נסתרים מהעין.
סמל הנחש שבולע את זנבו הוא הסמל העתיק של האורובורוס –סמל של נצחיות , ריפוי, ולידה מחדש.
הקדמונים שראו כיצד הנחש משיל את עורו ראו בכך סמל לבריאה מחדש ריפוי ונצחיות.
גם בתורה נזכר הנחש כסמל של ריפוי בסיפור על נחש הנחושת.
בנוסף בהתגלות של הסנה, כאשר משה שואל את האל כיצד להוכיח לעם שהאל אכן שלח אותו, הוא מצווה עליו לחולל נס ולהפוך את המטה שלו לנחש.

וכעת לסיפור:
לפני זמן מה נתקלתי בשחזור של ניסוי שנערך במקור בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. הניסוי שהודגם מחדש על ידי הפיזיקאי הבריטי שנפטר לא ממזמן- סטיבן הוקינג, בדק את קיומו של הרצון החופשי שלנן. בניסוי נבדק האם אנחנו בכלל מקבלים החלטות משלנו או פועלים כחלק ממנגנון קוסמי מורכב שפועל בצורה מכנית.
הניסוי החזיר אותי לאגדה תלמודית בת אלפיים שנה. האגדה מתארת את משה עולה לעולמות העליונים במעמד הר סיני ומוצא את האל "קושר כתרים" לאותיות . כדי להסביר בפשטות: בתקופת משה הכתב העברי הקדום היה קיים בתור אותיות פיניקיות שהיו פשוטות למראה לעומת הכתב האשורי המוכר לנו כיום שמופיע בתורה עם עיטורים= התגים שמופיעים בקצות האותיות בתורה.
משה שראה את האותיות שאל את הק"בה מדוע הוא לא קיבל את התורה בכתב הזה. התשובה שקיבל משה הייתה שבעתיד לבוא יקום בעוד דורות רבים אדם שידע להבין ולפרש את את התגים והאותיות האלה.
הראה לי את אותו אדם מבקש משה, שמוצא את עצמו בין תלמידיו של רבי עקיבא. שם הוא מגלה שאינו מבין דבר מדבריו של רבי עקיבא. נקודת האור היחידה מופיעה כאשר אחד התלמידים שואל את רבי עקיבא לגבי מקור של אחד הפירושים ועל כך עונה עקיבא שהמקור הוא במשה עצמו.
משה חוזר להיכלות העליונים ושואל את הקב"ה מדוע הוא בכלל נותן לו את התורה אם למעשה קיים אדם כל כך גדול . על כך עונה לו אלהים במילים הבאות "שתוק-כך עלה במחשבה לפני!".
משה מבקש לראות את גמולו של רבי עקיבא- מי שהפך את המשפט " ואהבת לרעך כמוך" לתמצית התורה. אחד התנאים הגדולים בתולדות העם היהודי.
פעם נוספת אומר לו האל "חזור לאחור" והפעם רואה משה את רבי עקיבא מעונה למוות על ידי הרומאים (התיאור במקור קשה הרבה יותר-חסכתי מכם).
מזועזע , מופיע משה שוב בעולמות העליונים ,ובתדהמה של את הקב"ה "זאת התורה שלו וזה שכרו?" ועל כך עונה האל בשנית "שתוק, כך עלה במחשבה לפני!"
האגדה מסתיימת כאן וניתן לפרשה במספר דרכים מרתקות:
הדבר הראשון שניתן לקחת ממנה הוא שבראייה קוסמית, המציאות שלנו מתקיימת הרבה מעבר לתפיסה המוגבלת שלנו שמפרשת הכל לפי "טוב ורע" . הכל הוא מחשבה נצחית שסלולה ןמוכנה כמו תכנית מושלמת. ה"מסע" של משה בזמן והיכולת לראות את העתיד מתאפשרים באגדה רק מכיון שכל המחשבה הזו יוצרת לנצח גורמים ותוצאות כך שלמעשה במחשבה העליונה הכל כבר קיים ומתוכנן. ה"שתוק" שאומר אלהים למשה ניתן גם לפירוש כרעיון של ביטול העצמי. מצב של שקט שבו אנו נצליח לראות חלק קטן נוסף מעבר לקיום שלנו ומעבר למימד הגשמי.
זו גם הסיבה שסביב התליון והסמל של האורובורוס חרוטות המילים "עלה במחשבה" בכתב של סופר סת"ם.
בתקופות עתיקות וגם היום ישנו שימוש בסמלים מילים ובאותיות על מנת לעלות לעולמות עליונים.
סמלים כגון אלו משמשים בתור דלתות בזמן מדיטציה ומאפשרים לנו לחוות לפעמים ולאות את התמונה הגדולה.